|
טיפול בעזרת בעלי חיים בסיוע לקורבן התעללות מינית
למעון לנערות בסיכון מובאות נערות לאחר שנפלטו ממסגרות נורמטיביות , והן נמצאות במצב של סיכון עצמי ולפעמים סיכון של הסובבים אותן . ההתנהגות של רובן כוללת בריחות מהבית, שיטוט, הפקרות מינית, שימוש בסמים או אלכוהול , ואצל חלק גם אלימות ועבריינות.
הנערות מובאות לפני בית משפט ע"י איש רווחה או משטרה, ונשלחות בצו למעון, לתקופה של ארבעה חודשים בממוצע . המעון נעול ומתפקד כמסגרת טוטלית .
מטרת שהותן במעון - הרגעה ואירגון מחודש, וכן איבחון והשמה במסגרת מתאימה.
היציאה מהבית אל המעון היא תמיד פסק זמן במצב מתמשך של חוסר שליטה וחוסר ודאות. לכל המופנים אל מרכזים מסוג זה משותפת חוויה של פגיעה: כולם נושאים זכרונות של חוויות טראומטיות בעוצמה כזו או אחרת.
ההוצאה מהבית מהווה משבר של פרידה, לא פעם כפויה עבור הנערה וההורים.
הטיפול בעזרת בעלי חיים מאפשרת לנערות להירגע, לרכוש מיומנויות של רכישת אמון ויצירת קשר בסביבה לא מאיימת, לחוות חוויות הצלחה ולחוות את עצמן כמיטיבות, לדון בתכנים מחייהן ומעולמן הפנימי תוך שיחה ושימוש בהזדמנויות שמעלים בעלי החיים,
כאשר נוגעים בנושאים טעונים וכואבים באופן לא מאיים.
דרך משחק עם בעלי החיים הן יכולות לשחזר סיטואציות בעייתיות מחייהן.
נערות במצוקה הן בעלות הוויה נשית השונה מזו המקובלת בקרב החברה הישראלית ההגמונית . התפיסה הנשית הרווחת בסביבת חייהן היא התפיסה המסורתית הפטריאכלית . תפיסה זו מטילה משמעויות חברתיות - תרבותיות כופות על המיניות של האישה, ובכך היא הופכת את המיניות לאמצעי חליפין כמעט בלעדי.
התפקידים החברתיים שהן ממלאות רוויים השלכות של המיניות , כאשר הזהות האישית נשלטת במידה רבה על ידי דימויים ונורמות הקשורים למיניות .
בתרבות הרווחת בקרב נערות אלו יחסי כוח ושליטה הם מאפיין מרכזי .
בתרבות זו הגברים הם בעלי הכוח והנשים סבילות , פגיעות סופגות וכנועות . דפוס יחסים זה מועתק בשלמותו אל מערכות היחסים הזוגיות אותן בונות הנערות . לחבר יש שליטה מוחלטת על מהלך חייה של הנערה , והיא תלויה בו , במוצא פיו ובהתנהגותו.
הנערות מתקשות לגשר בין הנורמה המוסכמת בתרבותן, לבין הרגשות והצרכים שלהן , ולבין המקובל בעולם המודרני המתירני. אי היכולת לגשר גורמת לכך שנערות אלה הן בעלות דימוי עצמי נמוך והן רואות את עצמן נחותות ביחס לגברים .
יש להוסיף לכך שהמשאב המיני הוא הזמין והשמיש ביותר לנערות אלה , והן רואות בו אמצעי מרכזי ביחסים בין אישיים , מכאן ניתן להבין שנערות אלה תופסות את קיום יחסי המין כבחירה באחת משתי אופציות גרועות : לקיים יחסי מין או להינטש ע"י החבר.
הרבה מהנערות במרכז התמודדו בחייהן הצעירים עם כשל הורי . התבגרות בטרם עת אופיינית לאוכלוסיה זו , והיא כוללת קבוצת מנגנוני הגנה אופייניים :
היפוך מפאסיבי לאקטיבי , תוקפנות , ארוטיזציה המשמשת כדרך לקבל מהאובייקט ההורי מה שיש לו לתת וכן תהליכי פיצול לצורותיהן השונות.
קיים בלבול בין הצורך בקירבה לבין ביטויים שונים של יצריות.
זהו בלבול פתולוגי שלא קשור רק בחוסר של דמות אימהית עקבית ויציבה אלא נובע מעיוות הסיפוק של צורך ראשוני למגע גופני .
דוגמה לעבודה עם נערה בסיכון ע"י טיפול בעזרת בעלי חיים:
י' באה ממשפחה בת חמישה אחים . היא ואחותה עברו התעללות מינית מצד האב .
היא גילתה את המקרה ליועצת ביה"ס ובעקבות כך האב נכנס לכלא ושם התאבד .
המשפחה מאשימה אותה באובדן האב והיא חווה את עצמה כפגע רע.
היא הוצאה לפנימייה שם ירדה בתפקוד, לא קמה בבוקר ולא ביקרה בביה"ס.
בלילות קיימה יחסי מין ללא הבחנה , ועברה ניצול מיני ואונס.
היא הגיעה למרכז כשהיא נתונה בדכאון . הרבתה לישון , לא השתתפה בפעילויות, היתה נטולה כל מוטיבציה , לא יצרה קשרים וישבה קפואה בצד. בפגישות הקבוצתיות הראשונות בפינת החי היא ישבה קפואה , פאסיבית ומנותקת כשהבנות צוחקות עליה . הסכימה ללטף מעט . כשראתה שאני מזמינה בנות לפעילות פרטנית ביקשה גם היא לבוא . מאחר שזה היה גילוי המוטיבציה הראשון שלה מאז הגיעה למעון הוחלט לנסות לפעול בדרך זו.
בפגישה הראשונה היא ניסתה ללטף ארנב , אך הרגישה את ציפורניו מתחת לחולצה ועזבה אותו. לרבות מהנערות שעברו פגיעה מינית בגיל צעיר יש בעיה לגעת תחילה בחיות פרוותיות ונעימות . מגע נתפס אצלן כדבר נעים ומאיים כאחת , ולכן יש פנייה לחיות לא פרוותיות כמו צב , שבלול . לאחר עיבוד מסויים של עניין המגע יש אפשרות לחזור ללטף חיות ללא הצפה של חרדה בעקבות המגע הנעים.
היא היתה עסוקה מאוד בגופה ובדמיון הפיזי לאמה.
אצל נערות אלה הכלי המרכזי בתקשורת עם הסביבה הוא גופן . בגיל ההתבגרות נערות מקדישות לגופן הרבה תשומת לב, ונערות אלה אף יותר מהממוצע , גם מתוך דימוי עצמי נמוך , ועידוד תרבותי בסביבה בה הן חיות , להתמקדות האישה בגופה .
עניין אותה לדעת מה עם הארנבת השחורה – איך היא, מי המשפחה שלה, למי היא דומה . בהמשך כשמספר ארנבים שחורים התקבצו על ידינו היא שמה לב לחוסר סימטריה באוזני הארנבת ומפרשת : אחת מהאמא ואחת מהאבא.
היא מנסה לברר - האם אני חלשה כמו אמא או פגע רע כמו אבא? שאלות אלה ממשיכות להופיע גם מבחינת הדמיון החזותי להורים שמסמל את הקונפליקט סביב ההזדהות איתם.
בפגישה השנייה י. עוברת להאכיל צבים. בודקת מה יחסי הגומלין בין הגדול לקטן : " הם בודדים , בטבע בטח הקטן היה מת , אבל בעצם אחרים היו דואגים לו "
היא מזדהה עם הצב הקטן ומשליכה עליו חלק מהרגשות שלה : העצב , פחד המוות , והתהייה והתקוה :האם ידאגו לה כמו שצריך מחוץ למסגרת המשפחה.
היא מחליטה שהצבים צריכים להסתדר ומקרבת אותם (כמו בתאטרון בובות) הקטן "עושה מחוות" כלפי הגדול : מנשק אותו , יושב עליו , אבל הגדול מתרחק היא מנסה בכוח להשאיר אותו קרוב ורוצה שנמשיך בכך בפגישה הבאה.
כאן היא מתחילה לשחזר את יחסי האובייקט שלה - כאמור חלק גדול מהנערות חוו כשל הורי ופה יש דוגמה ברורה לכך - הצב הקטן מתקרב לגדול , צמא לתשומת לב , שירגישו בקיומו והוא מפעיל את האמצעי היחיד שפועל – התגרות מינית . חשוב לציין שהפגיעה המתוארת במקרה זה היא ראשונית מאוד , ילדים צעירים צריכים להרגיש את העיניים המתפעלות של ההורה כדי שירגישו את עצם קיומם הם חווים עצמם דרך נקודת המבט ההורית . כמו כן אציין שאצל כל הילדים קיים שלב של גילוי המיניות בין גיל שנתיים לחמש , ונסיון התגרות מינית בסביבה , אבל בסביבה נורמטיבית המבוגרים מציבים גבולות עדינים ואינם מתפתים ומתגרים . פה מתואר מיקרה שהילדה הצליחה להפעיל את הסביבה ולקבל תשומת לב רק דרך הפעלת אמצעי זה.
בפגישה השלישית : שוב חשש שהארנבים ישרטו . שיחה סביב הצבים : נראה לי שהם רבו , אבל כמה זמן ? היא חוזרת לספר על הריב בינה לבין אחותה .
היא מנסה להפגיש ביניהם : לקטן יש פרצוף עצוב , בא לו לבכות.
מנסה שהארנבת תשלים ביניהם ומספרת למה היא ואחותה לא דיברו . לדעתה אם אביא עוד צב קטן הגדול יקנא ויבוא גם.
בפגישה הרביעית היא שמחה שהבאתי עוד צב קטן , אבל בניגוד לצפיות הגדול לא מתחבר והיא רואה שהוא מתייחס לחסה יותר מאשר לצבים הקטנים. אומרת שרק אם הצב הגדול ייתן נשיקה לצב הקטן הוא יקבל מהחסה ומעידה שכך היא הייתה עושה במקומו. היא מחזיקה את העלה מספר מילימטר מפיו של הצב בגדול ומגרה אותו , אבל לא נותנת לו לאכול עד שלא ייתן נשיקה , היא קשוחה מאוד ועיקבית וכועסת עליו שהוא לא מתייחס לצב הקטן. (בשלב זה אני מזדהה עם הצב וקשה לי מאוד לראות כמה הוא חסר אונים – רגשות מאוד חזקים קיימים בין שלושתנו ברגע זה ) היא מחליטה שזה זכר והקטנים נקבות , אולי זה האבא. היא מצילה אותו שלא ייפול מקצה השולחן ויתאבד.
פגישה זו היא מהפגישות הקשות ביותר עקב העומס הרגשי השורר בה . דרך ההתגרות בצב יכולתי להבין מה עבר עליה כילדה , שידעה שתקבל מה שהיא רוצה רק אם "תתן נשיקה" . יש פה הזדהות מורכבת שלה עם הצב הגדול כשהיא מציגה את תפקיד האב הפוגע , אחר כך הצב הגדול הופך להיות האבא ובעזרתו היא מספרת את סיפור חייה.
לאחר פגישה זו י. יושבת עם הגב לקבוצה בפגישה הקבוצתית , היא מנסה להאכיל ארנבת ואומרת ש"היא רעבה אבל ביישנית ." בהדרגה היא יוצאת מהקיפאון שאיפיין אותה בחודשיים הראשונים במעון , היא סקרנית , ומידת המעורבות שלה בקרב הבנות עולה.
בפגישה השישית היא מפגישה שני גורים ומחליטה שאחד זכר ואחת נקבה , הוא רוצה להתנשק והיא לא . י' : "מה , כולה נשיקה !!! "- היא בודקת אם לארנבים נעים איתה ומתקשה להפרד.
לאחר הפגישות הקודמות בה היה שחזור רגשי של רגשות מאוד טעונים מילדותה , י. מתפנה לבחון את עצמה היום . והיא מרשה לעצמה לבחון את עצמה כאדם מופרד ולתהות איך היא – האם טובה או רעה , האם נעים להיות איתה ?! – אציין שקל יותר לבחון זאת בשלב ראשון דרך בעלי חיים , הם לא שופטים ולא מעירים ואם טוב להם איתך הם מראים זאת ולא מתעניינים בסיפור חייך או עברך . לאחר בחינת עצמה בדרך בטוח הזו היא יכולה להעתיק התנהגויות אלה שהוכחו כנכונות גם לבני אדם .
בפגישות הבאות י' מבקשת לבנות בית לארנבים, ובונה להם וילה מאוד יצירתית - גוזרת ומכינה חדרים ואביזרים כמו בבית אנושי : טלויזיה , ארונות , מיטות.
היא מחליטה שהנקבה ביישנית ורוצה שאחליף אותה בשתי נקבות אחרות.
בין שתי הנקבות יש ריב על הזכר, והקטנה זוכה בו . הגדולה ביישנית , והיא מקנאה כי היא הייתה אשתו. היא מקצה לה מיטה בחדר האורחים , והזוג בחדר השינה המרווח .
מאוחר יותרהזכר מגלה עניין בנקבה שבחדר האורחים והשנייה מקנאה.
בשלב זה י' בעצם משחזרת את הקנאה שלה בזמנים בהם אביה היה מתעסק עם אחותה ולא בה.
דרך משחק תפקידים זה היא ביטאה את כך שהקנאה על חוסר תשומת לב מצד האב בזמן שהתעסק עם אחותה היתה מאוד דומיננטית, ולא רק הקושי בזמן שהתעסק איתה.
י' מאוכזבת שהארנבים "רק אוכלים ולא עושים כלום". אני מבקשת שתרחיב: לא מזדווגים .
מספרת על עצמה שהתחילה לעשן בגיל 12 שיצאה לפנימיה . מספרת שקשה לה להרדם סביב המחזור , ומציינת שלאישה הכל קשה , הריון לידה , והגבר קל לו הוא רק מזיין . משתעממת ורוצה ללכת . מה היה משמח אותה ? אם הארנב היה מזדווג עם הארנבת החומה . לאחר עיבוד ברמת ההשלכה של הדינמיקה המשפחתית י. פחות מאויימת מהתכנים המיניים המעסיקים אותה ונותנת להם ביטוי יותר מיידי ומודע
בפגישות הקבוצתיות היא מתחילה לדבר מיוזמתה, ובהמשך אף נהיית קולנית, דומיננטית ומוחצנת. כאשר אנחנו רואים הזדווגות חולדות היא מעירה: אותי פתחו בגיל 4 , בן דוד שלי הזדווג איתי . היא מתרגשת ומתחילה לקלל, לדבר גסויות ולהתעמת עם הבנות.
במעון היא מתחילה פרידה לקראת מעבר להוסטל , ומקבלת תעודת הצטיינות על הישגיה בבית הספר בפעם הראשונה בחייה.
אפשר לראות לאורך המקרה המתואר איך בד בבד עם עיבוד התכנים הפנימיים יש יציאה מהקיפאון והדכאון . היא חשה הקלה גדולה שבאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים , ביניהם גם היכולת לדבר על מין באופן חופשי , כשהדברים שהיא אומרת אמנם קשים ובוטים, אבל קל יותר לבטא אותם מאשר לשמור הכל בפנים .
|
