ההיסטוריה של הגישה התרבותית למגע
...מיליוני שנים לאחר מכן התרחשה מהפכה נוספת: המהפכה התעשייתית, שבעקבותיה הייתה הגירה של חלק גדול מהאוכלוסייה מן הכפר לעיר.
נוצר מבנה חברתי חדש וצפוף יותר, דמוי קן נמלים, אשר מצריך ארגון רב יותר.
המעבר לדגם חברתי חדש מעין זה הצריך מוסר עבודה גבוה ודחף להישגיות. פרט שרוצה להצליח בחייו כבוגר צריך ללמוד לדחות את נטייתו ל"בזבוז זמן" ולפתח שליטה עצמית ומוסר עבודה שיעמדו לזכותו כפועל ייצור בעבודה מונוטונית הנמשכת רוב שעות היום.
במדינות המתועשות התפתח משטר קפדני ומחמיר, לו היו נתונים האנשים החל תקופת הינקות, שמטרתו להכינם לחיים תובעניים של עובד חרוץ וממושמע המתעלם מעייפות, מרעב וממתח. החינוך הפוריטני שרווח במדינות אירופה ובמושבות באמריקה הצפונית במאה ה-17 כיוון את האדם להתרחקות מ"הנאת החיים היצרית הבלתי מרוסנת" במטרה להשיג שליטה עצמית נכספת.
מרגע לידת התינוק היה חינוכו מכוון ל דיכוי שיטתי של צרכיו ושל רצונותיו, וליצירת התניה שתפתח שליטה עצמית. בכי נתפס כביטוי של סחטנות תובענית, וההיענות לו נתפסה ככניעה למניפולציה. גם הצורך בקִרבה גופנית למבוגר הוגבל כדי למנוע פינוק ו"קלקול".
התנהגותו הנורמלית של התינוק התפרשה כהפגנת תוקפנות, ואילו תוקפנות ההורה נתפסה כשיטת חינוך מוצדקת.
המטיפים לאורח מחשבה זה היו בתחילה דתיים, כמו הפרוטסטנט האנגלי ג'ון רובינסון שקבע בתחילת המאה ה- 17 כי "חייבים להסתיר מהילדים שיש להם רצון משלהם“.
אחר כך, עם התפתחות תנועת ההשכלה וההתרחקות מהדת עבר התפקיד לפילוסופים: בספרו רב המכר "מחשבות על החינוך" (1693) טען הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק כי "סירוב מתמיד לרצונות התינוק ילמד אותו להחניק בתוכו כל חשק ויש לסרב לו מיום היוולדו – לפני שירכוש הרגלים רעים... ולפני שיהיה מסוגל לשמר זיכרונות על דיכוי רצונותיו. בכיו של התינוק הוא נוהג פסול. זוהי הכרזה גלויה של חוצפה ועקשנות”.
גם סזלר ווסלי טענו ש"אם שוברים את רצונם בשלב מוקדם של חייהם, הם לעולם לא יזכרו אחר כך שהיה להם רצון" וכן ש"כדי לעצב את נפשם של ילדים, הדבר הראשון שיש לעשות הוא להביס את רצונם... לעולם, משום סיבה שהיא, אל תתנו לילד בוכה את מבוקשו"
מרתק לבחון בעלי חיים, בטבע ואף בשבי, בשעה שהם מטפלים בצאצאיהם. הכלבה, הארנבת והחולדה, התרנגולת והיונה מטפלות בצאצאן על פי אינטואיציה ותחושות בטן.
והן לא מפספסות.
בעבר גם נשים טיפלו בילדיהן על פי תחושת הבטן ולפי האופן שבו גידלו אותן עצמן.
ייתכן שהתקשו לומר בדיוק איך זיהו את הצורך של ילדן, אך אף על פי כן הצליחו.
אולם בתרבות המתנהלת באופן מושכל וסוגדת למדע מדויק אין מקום לתחושות בטן.
אמהות אינן משתייכות עוד ל שבט נשי מורחב שמקנה ביטחון. רבות לא נחשפות כלל
ל טיפול בתינוקות עד שאינן יולדות בעצמן.
ההפרדה מהתינוק בשעות הקריטיות שלאחר הלידה מערערת את יכולתן של האמהות לסמוך על עצמן ואת ביטחונן בכל הקשור לילדיהן. כדי להפחית מהחרדה ומהעמימות שחשות אמהות, נעשה ניסיון להגדיר את האופן שבו יש לטפל בתינוקות; אנשי דת, פילוסופים ולבסוף מדענים, רובם המכריע גברים, ניסו למפות את התפתחות התינוק ואת צרכיו.
הם פירקו לגורמים את ההתקדמות המוטורית והחברתית של תינוקות וחיפשו טווח נורמלי למקם בו את סימני ההתפתחות – הצלבת הידיים, זחילה והליכה, משחק סמלי, שימוש בכלי אוכל, דיבור וכדומה. מיפוי הנורמה אפשר זיהוי מוקדם של חריגים והפנייתם לטיפול.
לצד היתרונות העצומים של התפתחות המדע והמחקר הרפואי – כמו טיפול בחריגים, צמצום סיכוני הלידה וצמצום סיבוכי מחלות הילדות – הופקעה גם אחריותן של האמהות להקשיב לילדיהן, ונוצרה תלות של ההורים במערכת.
הופיעו ספרי הדרכה לאמהות צמאות הידע, ספרים שהנחו אותן להביט בשעון כדי לדעת מה ילדן רוצה; זהו מדד לינארי פשוט שאמור להחליף את תחושות הבטן ההוריוֹת:
האכלה כל שלוש שעות, טיול של שעה ביום באוויר הפתוח…
הניסיון התרבותי להקל על האמהות הכניס מימד נוסף של לחץ:
האינטואיציה האמהית עברה דה לגיטימציה תרבותית.
תלותן של האמהות באנשי המקצוע, בשעון ובלוח השנה גברה כל כך עד שמיסכה כמעט לחלוטין את ההקשבה לתינוק ולעצמן וגרמה לחוסר גמישות, שהפך בעצמו למקור חרדה.
הנה כמה דוגמאות:
1. למיכל תינוק ראשון. על אף הקושי הרגשי שסבלה בהיריון, היא התאהבה בתינוקה ברגע שנולד. בגיל שבעה שבועות לקחו מיכל ובעלה את תינוקם ל רופא ילדים לבדיקה שגרתית. הרופא שבע רצון מהתפתחותו של התינוק הרגוע ולא מוצא בעיות מיוחדות. הוא מתשאל את ההורים וכשהוא שומע שהתינוק טרם מחייך הוא מרים גבה:
"תינוקות אמורים לחייך בגיל שישה שבועות. אם הוא לא יחייך תוך שבוע, אפנה אתכם ל מכון להתפתחות הילד לבדיקת תקשורת, לבדוק חשד לאוטיזם".
אין צורך לפרט איזה שבוע עבר על ההורים הטריים. מזל שהתינוק החל לחייך.
2. קרן מספרת בגאווה לאחות טיפת חלב איך בר, בן חמישה חודשים, אוכל יפה בטטה. האחות משביתה את שמחתה וגוערת בה שהתחילה לתת לו מזון מוצק לפני גיל חצי שנה, כמומלץ באותו זמן.
3. הגננת מודיעה להורים שבנם לא יוכל להיקלט בגן מכיוון שהוא בן שנתיים ושלושה חודשים וטרם עבר גמילה מחיתולים.
לכל תינוק יש קצב התפתחות משלו והוא מגיע לבשלות בזמן שלו, זמן שיכול להיות בטווח מודל ההתפתחות שנקבע, ויכול לחרוג ממנו בלי להוות בעיה התפתחותית אמיתית.
המלצות הטווח שקבע משרד הבריאות נשענות על המלצות ארגון הבריאות העולמי ומשתנות בכל כמה שנים, מה שלא מפריע לכל הנוגעים בדבר להתייחס להמלצות האחרונות כאילו הם דברי אלוהים חיים (מובן שיש גם אנשי מקצוע גמישים יותר וקשובים יותר מאלה שבדוגמאות שלמעלה).
חשוב להיות ערניים ל בעיות התפתחות אמיתיות, אך חשוב גם לזכור שלכל תינוק יש טווח התפתחות משלו. ניסיון לגמול תינוק מחיתולים או להאכילו ב מזון מוצק לפני שהוא בשל לכך יגררו חוסר הצלחה ותסכול, הן של התינוק והן של הוריו.
איך יודעים אם תינוק בשל לתהליך מסוים?
תינוק הנחשף בהתמדה לאפשרויות יפגין בעצמו עניין בתהליך.
